החלטה בתיק ב"ש 6825/06

לפני ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' מילנוב) מיום 13.8.06 בב"ש 5024/06, לפיה נדחתה בקשת המבקש לשחרורו לקהילה טיפולית, והוא נעצר עד תום ההליכים בת.פ. 2478/06.

הרקע הכללי

1.         נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו שני אישומים. הראשון התפרצות למגורים, עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"), בכך  שביום 20.5.06 פרץ לדירת מגורים ונתפס בכף על ידי בעליה.

השניה, עבירת איומים, על פי סעיף 192 לחוק, בכך שאיים בפני קצין משטרה בפגיעה בבעלי הדירה הנ"ל, במטרה להפחידם.

בדיון בבקשה לעוצרו עד תום ההליכים, הורה בית המשפט על הגשת תסקיר שירות המבחן, ומשהוגש הועלתה ההצעה לשילובו של המבקש בטיפול גמילה מסמים במסגרת רמות יהודה - זוהרים, העוסק בכך.

החלטת בית המשפט קמא

2.         בהחלטתו מיום 13.8.06 מפרט בית המשפט קמא את ההליכים שקדמו להחלטתו כדקלמן:

"ביום 24.5.06 הורתי על הארכת מעצרו של המבקש לשם הגשת תסקיר מעצר. בתסקיר המעצר מיום 6.6.06 המליץ שירות המבחן על יציאתו של המבקש לבדיקות וכן לראיון קבלה לקהילה הטיפולית "רמות יהודה" (זוהרים).

 הבקשה שבפני היא מיום 4.7.06, לעיון חוזר בהחלטה וזאת על סמך תסקיר שירות המבחן מיום 3.8.06 שבו ממליץ שירות המבחן להפנות את המבקש לקהילה הטיפולית הנ"ל.

בשעת הדיון הוגש מסמך  מיום 10.8.06, לפיו התקבל המבקש לקהילה הנ"ל וכי המועד לכניסתו לקהילה נקבע ליום  15.8.06.

ב"כ המבקש עותר לאפשר למבקש להתחיל בהליך הגמילה והוא מבקש לאמץ את המלצת שירות המבחן בעניין זה.

ב"כ המשיבה מתנגד מהטעמים הבאים: הראשון הוא שהמבקש הודה בעובדות נשוא כתב האישום והורשע ביום 5.7.06 וכי בית המשפט קבע דיון וטיעונים לעונש ביום 18.10.06 ולשם כך אף הורה על הגשת תסקיר שירות מבחן. הטעם השני הוא, שניתנו למבקש מספר הזדמנויות בעבר לגמילה אך הוא לא ניצל אותו והטעם השלישי הוא, שעד לרגע מעצרו של המבקש דנן, הוא לא החל בהליך גמילה בפועל.

בהחלטה מיום 24.5.06 קבעתי כי קיימות ראיות לכאורה, וכי קיימת עילת מעצר, באשר המדובר בהתפרצויות ואיומים בהם טמון פוטנציאל של מסוכנות".

ולאור זאת קבע כי:

"כיום, לא עומדת למבקש חזקת חפות, שכן הוא הורשע בדין על יסוד הודייתו.

בנסיבות אלה ולאחר שכבר נקבע מועד לטיעונים לעונש, ולצורך כך אף הורה בית המשפט (כב' השופט מינץ) על הגשת תסקיר, נראה כי המקום והזמן לטעון לגמילה הוא במסגרת הטיעונים לעונש ולא במסגרת של בקשה לעיון חוזר בהחלטת מעצר.

אשר על כן, הבקשה לשחרור המבקש לקהילה טיפולית נדחית ובית המשפט מורה על הארכת מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 2478/06".

טענת העורר

3.         העורר טוען כי לא קמה עילת מעצר נגדו, ומדובר בעבירת רכוש, להבדיל מעבירת אלימות (בש"פ 17/99 גבריאלוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), זאת אלא אם כן מדובר בעבירות רכוש בהיקף ניכר תוך התארגנות מספר עבריינים.